1.יוסף מביא את הפרנסה לעולם במצרים ולכן בר"ח מתפללים על הפרנסה :
בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת תרמ"ד)
2.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא
(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )
3.יוסף בחינת ראש חודש:
ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש
(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )
4.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:
ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:
(אמרי אמת - פרשת תצוה )
5.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:
ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו
בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת תרמ"ד)
2.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא
(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )
3.יוסף בחינת ראש חודש:
ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש
(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )
4.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:
ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:
(אמרי אמת - פרשת תצוה )
5.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:
ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו
(מורה נבוכים חלק ג פרק מו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה