הקדמה: יוסף- הוא סמל הפכי למתייונים
מצד אחד הוא מתערה במצרים ומקבל שם נוכרי(צפנת פענח) ולכאורה מתנתק מקשרו לעם ישראלומצד שני הוא מחבר בסופו של תהליך את בני ישראל ומציל אותם ושומר על זהותו ומחדש חיבורו עימם
יוסף גם שמר על 4 הגזרות של אנטיוכוס ולא נכשל בהם:
1.שמירת שבת:
מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' (במדבר רבה יד,ב)
והנה עיניכם רואות. בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.):(רש"י,שם)
3.ראש חודש:
חלומו השני של יוסף- שמש וירח ו-11 כוכבים המשתחחוים לו- מרמז על היותו שולט במרכיבי הזמן והם כפופים לו.גאולתו מהבור היתה בראש החודש שהוא גם ראש השנה.(ענ"ד)
א.יוסף מביא את הפרנסה לעולם במצרים ולכן בר"ח מתפללים על הפרנסה :
בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת תרמ"ד)
ב.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא
(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )
ג.יוסף בחינת ראש חודש:
ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש
(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )
ד.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:
ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:
(אמרי אמת - פרשת תצוה )
ה.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:
ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו
בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת תרמ"ד)
ב.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא
(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )
ג.יוסף בחינת ראש חודש:
ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש
(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )
ד.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:
ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:
(אמרי אמת - פרשת תצוה )
ה.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:
ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו
(מורה נבוכים חלק ג פרק מו)
4.נישואי נוכריות: גזירת ההגמון להיבעל לאישה הבאה להינשא ודרך המתיונים להינשא לנוכריות
יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות עם נוכרית ונשואה
רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)
5.
האדרת שם ה' בעולם:
מקץ- שם אלוקים שגור על פי יוסף:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ
חנוכה: ביקשו להשכיח שם אלוקי ישראל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(בראשית,ב,א)
וחשך-, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (מדרש רבא,ב,ד)
סיום:
יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות עם נוכרית ונשואה
רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)
מקץ- שם אלוקים שגור על פי יוסף:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ
חנוכה: ביקשו להשכיח שם אלוקי ישראל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(בראשית,ב,א)
וחשך-, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (מדרש רבא,ב,ד)
סיום:
1.היוונים גזרו לכתוב דווקא על קרן השור שאין אלוקי ישראל כי יוסף הוא כביכול סמל להתבוללות והוא נדמה לשור
אחרית דבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)
היוונים רצו דוקא את שיטת יוסף, כי הם חשבו שע"י שעם ישראל יתערב בין הגויים, הם יוכלו לבולל אותם בין האומות. וזהו מה שאמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". "שור" - זה יוסף כמו שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים ל"ג, יז), הם רצו להחזיק בשיטת יוסף ועי"ז עם ישראל יתבולל בין האומות. אמנם, "קרן השור" זהו שופר של תחיה לעם ישראל, אך הם בקשו לטשטש את הזהות המיוחדת של עם ישראל - "ככל העמים בית ישראל", וזהו אין לכם חלק באלוקי ישראל, לא שאין אלוקי ישראל, אלא לעם ישראל אין חלק בו.
אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות.
(כתבו לכם על קרן השור,הרב זכריה טובי )אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות.
2.עוון מכירת יוסף (גימטריה מלך יון) התעורר בחנוכה:
ויהי מקץ שנתים ימים קץ שם לחושך מרמז על גלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיו ואמרו כתבו לכם על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל ע"פ הגמרא העתיקו בימי תלמי המלך התורה לשבעים לשון כדאיתא במגילה ובפרק שור שנגח כבר שלחה מלכות הרשעה לחכמים כדין שור של וכו' ויתר גוים ראה ז' מצות ויתר ממונן לישראל דבר זה אנו יודעין ואין מודיעין למלכות ז"ש על דין של קרן שור כתבו אין לכם חלק דהיינו דין של קרן בשור תם ומועד אבל שן ורגל מועדין הם מתחלתן או שבימי מלך יון נפרע חטא של יוסף בגי' מל"ך יון ( מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )
אחרית דבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)
בזה תשכיל ותבין, בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף (כנ"ל ב' משיחין), להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישראל), גשנ"ה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה) ראשי תיבות ג'ופניי ש'כליי נ'פשיי ה'כל, הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והיא נגדיית לנפש הכוללת, ועל כן מתנגדת לגוף ולנפש ולשכל וכאמור לעיל, ו ביטול כולם יהיה בשלימות על ידי משי"ח בגימ' גשנ"ה, ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות, ואז יהיה במהרה בימינו הוי"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, על כן הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך גם כן בגימ' משי"ח כנ"ל, הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף, סוד תרין משיחין סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי"ה אחד ושמו אחד, וזה יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו'*.
