סבתא היקרה שלנו,
הרבה זכרונות יש לכל נכד אודות סבתא שלו: חגים, שבתות, אירועים משמחים יותר ומשמחים פחות. זכרונות ילדות ונערות ובגרות. זכרונות של אוכל של סבתא וזכרונות של הבית פנימה.
אבל הזיכרון שכנראה אקח איתי לתמיד ממך יהיה דווקא מעשה חסד קטן שעשית דווקא בעשור האחרון של חייך, חסד כלפי שני אנשים שלא היו להם ילדים שיאמרו עליהם קדיש ויערכו אזכרה לעילוי נשמתם אבל היו קרובים אלייך מאוד, אחותך דודה סולה ובעלה דוד רחמים. במשך 10 שנים לפטירתם, טרחת ודאגת שתיערך אזכרה עבורם- בערב חנוכה- ממש בימים אלו עבור דודה סולה ובערב פורים עבור דוד רחמים.
ההתמדה הזו והמסירות הזו כלפי שני אלו תמיד הפליאה אותי, לא בגלל שלא עשית מעשי חסד כלפי אחרים כי עשית אלא בגלל שלא שכחת גם בזקנותך עם כל בעיות הבריאות שלך, וגם אחרי שסבא נפטר,לא שכחת את מי שנשכחו ע"י המציאות והזמן והעולם, כשאין מאחוריהם המשכיות של ילדים.
דבר נוסף שלא אשכח זו המסירות שלך כלפי סבא זצ"ל, איך היית מזכירה אותו בכל שבת מאז שנפטר, את מעשיו, את ידענותו, את צדקותו. כל כמה שגרת בפשטות בבית צנוע דאגת לכתוב לזכרו ספר תורה , לא דבר של מה בכך! כ"כ אהבת אותו ואת זה הרגשנו והבנו דרך המילים, דרך הסיפורים שחזרת וסיפרת ודרך החלומות עליו כשהוא יושב בסוכה בגן עדן עם חצי חלה אצלו וחצי חלה אצלך.
שניכם נפטרתם מן העולם באותו היום בשבוע, הוא בשבת בבוקר ואת במוצאי שבת - ושניכם הייתם מחוברים אל הקדושה של השבת ואל עולם של יהודים תמימים וקדושים, עולם שקצת הולך נעלם .
אם יש סממן אחד של שבת שקשור אלייך בצורה מיוחדת הרי שאלו הנרות. היית מדליקה נרות לכל צאצא שלך כדי שיצליח במבחנים, בצבא ובכל אתגר מאתגרי החיים.הנרות תמיד יסמלו אותך סבתא.
הגמרא במסכת שבת אומרת ש"הרגיל בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים", ההסבר ששמעתי מהרב בן ציון אלגאזי הוא שמי שהאופי שלו הוא כמו הנר שדולק בהתמדה, שואף למעלה ומדליק נרות נוספים- יזכה לראות בנים תלמידי חכמים, ילדים שיש בהם תכונה של נתינה ושל שאיפה לעלות ולהתעלות במה שהם עושים ותכונה של התמדה. אלה התכונות שבאישיותך הארת לכל ילדייך את שביל חייהם.
אתמול, בשבת בבוקר שמנו לב אצלנו בבית שהנרות של שבת כבו לפני זמנם, ואני לא יכולתי להתעלם מזה וראיתי בזה סימן לבאות ואכן , במוצ"ש כבה נר נשמתך אבל הוא ממשיך לדלוק אצל כל אחד מהילדים והנכדים והנינים שלך.
נר ה' נשמת אדם.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.
הרבה זכרונות יש לכל נכד אודות סבתא שלו: חגים, שבתות, אירועים משמחים יותר ומשמחים פחות. זכרונות ילדות ונערות ובגרות. זכרונות של אוכל של סבתא וזכרונות של הבית פנימה.
אבל הזיכרון שכנראה אקח איתי לתמיד ממך יהיה דווקא מעשה חסד קטן שעשית דווקא בעשור האחרון של חייך, חסד כלפי שני אנשים שלא היו להם ילדים שיאמרו עליהם קדיש ויערכו אזכרה לעילוי נשמתם אבל היו קרובים אלייך מאוד, אחותך דודה סולה ובעלה דוד רחמים. במשך 10 שנים לפטירתם, טרחת ודאגת שתיערך אזכרה עבורם- בערב חנוכה- ממש בימים אלו עבור דודה סולה ובערב פורים עבור דוד רחמים.
ההתמדה הזו והמסירות הזו כלפי שני אלו תמיד הפליאה אותי, לא בגלל שלא עשית מעשי חסד כלפי אחרים כי עשית אלא בגלל שלא שכחת גם בזקנותך עם כל בעיות הבריאות שלך, וגם אחרי שסבא נפטר,לא שכחת את מי שנשכחו ע"י המציאות והזמן והעולם, כשאין מאחוריהם המשכיות של ילדים.
דבר נוסף שלא אשכח זו המסירות שלך כלפי סבא זצ"ל, איך היית מזכירה אותו בכל שבת מאז שנפטר, את מעשיו, את ידענותו, את צדקותו. כל כמה שגרת בפשטות בבית צנוע דאגת לכתוב לזכרו ספר תורה , לא דבר של מה בכך! כ"כ אהבת אותו ואת זה הרגשנו והבנו דרך המילים, דרך הסיפורים שחזרת וסיפרת ודרך החלומות עליו כשהוא יושב בסוכה בגן עדן עם חצי חלה אצלו וחצי חלה אצלך.
שניכם נפטרתם מן העולם באותו היום בשבוע, הוא בשבת בבוקר ואת במוצאי שבת - ושניכם הייתם מחוברים אל הקדושה של השבת ואל עולם של יהודים תמימים וקדושים, עולם שקצת הולך נעלם .
אם יש סממן אחד של שבת שקשור אלייך בצורה מיוחדת הרי שאלו הנרות. היית מדליקה נרות לכל צאצא שלך כדי שיצליח במבחנים, בצבא ובכל אתגר מאתגרי החיים.הנרות תמיד יסמלו אותך סבתא.
הגמרא במסכת שבת אומרת ש"הרגיל בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים", ההסבר ששמעתי מהרב בן ציון אלגאזי הוא שמי שהאופי שלו הוא כמו הנר שדולק בהתמדה, שואף למעלה ומדליק נרות נוספים- יזכה לראות בנים תלמידי חכמים, ילדים שיש בהם תכונה של נתינה ושל שאיפה לעלות ולהתעלות במה שהם עושים ותכונה של התמדה. אלה התכונות שבאישיותך הארת לכל ילדייך את שביל חייהם.
אתמול, בשבת בבוקר שמנו לב אצלנו בבית שהנרות של שבת כבו לפני זמנם, ואני לא יכולתי להתעלם מזה וראיתי בזה סימן לבאות ואכן , במוצ"ש כבה נר נשמתך אבל הוא ממשיך לדלוק אצל כל אחד מהילדים והנכדים והנינים שלך.
נר ה' נשמת אדם.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה