חיי שרה : החיים שלפני ואחרי

לע"נ יזהר בן חוה

פתיחה: מדוע פרשת קבורתה של שרה נקראת חיי שרה ומדוע לא נקראה הפרשה חיי אברהם והרי גם מיתתו מוזכרת בפרשה?

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה(בראשית כג,א)

פתח דבר: יסוד הבנת פטירתה של שרה נמצא בפסוק זה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

הקדמה: שני חיי שרה

1.פרשה שהמילה הנגדית- מוות - מופיעה בשמה: אחרי מות-אדם ללא זרע אחריו חשוב כמת

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ: (ויקרא טז,א)
שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה  (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)

2.שרה חיה "ויהיו" שנים:

ועוד על דרך המדרש שני חיי שרה כמנין ויהיו, שלושים ושבע, כי מיום שנולד יצחק עד יום העקידה שלושים ושבע שנה היו, והם היו עיקר חייה של שרה, כי קודם לכן לא היה לה בן, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, ולכך יאמר ויהיו חיי שרה כי עיקר החיים שלה כמספר ויהיו, אבל שני חיי שרה כלומר כל השנים שחיתה מאה עשרים ושבע שנה היו (רבנו בחיי על בראשית פרק כג פסוק א )

3.פרשה נוספת שעוסקת בפטירה אבל נקראת על שם החיים- ויחי:

ויחי יעקב בארץ - שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים (בעל הטורים בראשית מח,לח)

4.החיים שלפני והחיים שאחרי: 
ישנם שני חיי שרה, החיים שלה במשך 127 שנים והחיים שלה אחרי שנפטרה (ע"פ הרב אורי שרקי)

5. יצחק ורבקה מגולמים בתוך שרה- עוד  לפני שינוי שמה:.
שרי, לפני שינוי שמה כבר אוגרת בתוכה את שרה, רבקה ויצחק(ראשי תיבות שר"י) ומכאן נקודת החיבור של שרה עם בנה וכלתה (ענ"ד)


חלק א: שרה ויצחק

1.הבן "בונה" את אביו:

א1.בנים סימן לחיים:
א''ר יוחנן :יעקב אבינו לא מת. א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א''ל: מקרא אני דורש, שנאמר: {ירמיה ל-י} "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו :מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים (תענית ה,ע"ב)

א2.מדוע דווקא ביעקב נאמר שלא מת ולא באברהם או יצחק?

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)

ב.בנים צדיקים מחיים את הוריהם:
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ -יְ-ה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-ה-וָ-ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:(בראשית יח,יט)

למען הביא. כך הוא מצוה לבניו, שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת (רש"י,שם)

ג. למה צחקה שרה? חששה מפני ישמעאל

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה (ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳). ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)


ד.שרה מסרה נפשה כדי להציל את יצחק: עקידת צחוקה של שרה

"ותמת שרה" (כג, ב)

ידועים דברי חז"ל (תנחומא וירא אות כג, ובקיצור בבראשית רבה פרשה נח, ה) המובאים ברש"י כאן, שנשמתה של שרה פרחה ממנה כשאמר לה השטן שיצחק נעקד. וכל המפרשים שואלים, מדוע פרחה נשמתה, הרי באמת לא נפגע יצחק בכלל מהעקדה? ואמנם המדרש אומר שלא הספיק השטן לספר את הסוף, שיצחק ניצל, אבל הרי הוא סיפר לה רק שהוא נעקד, ולא אמר לה שנשחט, ומה יש לה להתרגש מזה כל כך?

אפשר לפרש, שה' ציווה על אברהם להעלות את יצחק לעולה, כדי לכפר על כך ששרה לא האמינה להבטחת ה' שהיא תלד בן לזקנתה. שרה שמעה מהשטן על העקידה בשעת מעשה, עוד לפני שקרא המלאך לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" (כב, יב), והיא מסרה את נשמתה כדי למנוע את מות יצחק.

(ע"פ אבי רבינוביץ, אתר חידוש)


ה.השטן צחק על שרה בעקידה מידה כנגד מידה לצחוקה (המעושה) שלה בבשורת לידת יצחק:

מדה במדה לא בטלה. ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה (בראשית יח טו), לפי שכיזבה ע"י יצחק, לפיכך מתה ע"י יצחק בעקידתו (ספר חסידים - סימן ריז )

חלק ב: שרה ורבקה: 

1.רבקה מיועדת למלא את תפקידה של שרה וכך תבטל את זקנותו של אברהם:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי יקר,שם)

ב.על הזריזות:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת (בראשית יח,ו)

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,כ)

2.הכח הנבואי הדומיננטי:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי  גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(בראשית כה,כג)

3. צניעות משותפת:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ(בראשית יב,יא)

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה.(רש"י,שם)

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:(בראשית כד,סה)

4.נידה,חלה והדלקת הנר:

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר( שבת,פרק ב,משנה א)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ (אונקלוס,שם)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת   שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,   ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה  קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. (בראשית רבא,ס,טז)

5. רבקה זהה לדמותה של שרה!

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. הָאֹהֱלָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ! מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? שֶׁחָזְרָה לְשָׁם הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמֶּנָּה הַשְּׁכִינָה, וְנֵר הָיָה דוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה מֵאִיר אֶת כָּל אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. אַחַר שֶׁמֵּתָה, כָּבָה אוֹתוֹ הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה, חָזְרָה הַשְּׁכִינָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר. שָׂרָה אִמּוֹ - שֶׁדָּמְתָה לְשָׂרָה בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

6.רבקה- גלגולה של שרה:

א.נולדה סמוך לפטירתה של שרה:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:  אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:  וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:  וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:(בראשית כב,כ-כג)

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ה), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְּשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.... אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(ב"ר,נח,א)

ב.רבקה היא ה"עדנה" של שרה:

 עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה 

ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק "אחרי" אמו • אפשר לפרש הכונה דהנה יצחק הצדיק היה מצער עצמו כל ימיו על דבר זה שאמרה אמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" שנראה מלשון זה שהיתה מסתפקת ח"ו ביכולת ה'

אבל עתה כשראה שרבקה היא שרה אמו [כדאיתא בספרי ח"ן שנשמת שרה נתגלגלה ברבקה] • מעתה ידע שכוונת הפסוק "אחרי בלותי היתה לי עדנה"  הוא כפשוטו ובניחותא, ולא בדרך בתמיה שרוח ר׳ דיבר בה שנשמתה תתגלגל ברבקה • וזהו אחרי בלותי אחר מיתתי תהיה לי עדנה תרגומו עולימו . וזהו וינחם יצחק אחרי אמו, שלא נצטער עוד עבורה  (אבקת רוכל,ליכטנשטיין,פרק י,שאלה קג)

סיום: יצחק ורבקה ממשיכים את מפעל חייה הרוחני  של שרה גם אחרי מותה הגופני

רבקה ויצחק - כבר בקרבה של שרה:

תחילתו של הפסוק ״אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן” היא “ותצחק שרה בקרבה”. כבר מתחילת הפסוק מתגלה לנו המשכו של עם ישראל. ותצחק לשון יצחק, בקרבה אותיות רבקה (ע"פ הרבי מלובביץ')

שרה צוחקת ומבינה שגם כאשר תגיע ל"בקברה" (אותיות בקרבה- יש מי שימשיך אותה- יצחק ורבקה (ענ"ד)

דווקא לאחר פטירתה של שרה,כאשר יצחק ורבקה ממשיכים את חייה ועוסקים באותם העניינים שהיא עסקה בהם- תתגלה לעין כל באופן מוחלט שחיי שרה הם חיים אמיתיים ונצחיים.וזו הסיבה לכך שהפרשה העוסקת  בפטירת שרה ובזמן שלאחריה נקראת בשם "חיי שרה" (ליקוטי שיחות חלק טו,ע"מ 145)

בר מצווה לניר: דבר תורה החתן

דרשת בר מצווה של ניר : סוד האושר של עם ישראל

"אז במצב הנוכחי כשלא הכל הכי הכי" ככה שרו בפתיח של התוכנית ניקוי ראש בשנות ה-70. מה שהיה נכון פעם, לצערנו נכון גם היום... ולמרות זאת:

לפני בערך 10 שנים החליטו באו"ם לעשות סקר בין כל המדינות בעולם על מידת האושר של האזרחים שלהם. במקום הראשון זכתה פינלד, לא מפתיע במיוחד , אבל במקום הרביעי וזה מפתיע מאוד- ישראל.

מלחמות, מבצעים, פיגועים,טילים, יירוטים, דאגות,פערים,ויכוחים, עימותים,הפגנות,חסימות ובעצם מה לא? ואחרי כל זה מקום רביעי בעולם במדד האושר. איך זה מסתדר?

במדינה שבה אפילו המכונית מגוייסת ורוב העם צבא, במדינה שחיה על חרבה ועל תפילותיה, על הניסים ועל הנפלאות ועל הדאגות ועל החששות- האושר במקום כ"כ מרכזי. פלא.

אז לירז מרגלית , ד"ר לפסיכולוגיה חברתית , ניתחה את זה בספר "ארץ קטנה סיפור גדול" ומסבירה ככה:

"ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן אם אדם נופל ברחוב, הוא יודע שאנשים יושיטו לו עזרה. האזרחים נחשפים בשגרה למצבים קיצונים, בניגוד למה שקורה במדינות המפותחות. אם חלילה רקטה פוגעת בבית, חיל נופל בשבי או מתרחש פיגוע, אזרחי ישראל ידועים בהתגייסותם ובחיבוק החם שהם נותנים לאנשים שאינם מכירים. הרעיון הוא: שכולנו משפחה אחת גדולה. התנהגות זו יוצרת תחושת קהילתיות שעוטפת את האזרחים ומשמשת עוגן ממש כשם שאדם יודע שהוריו תמיד יהיו שם בשבילו."

והשורש של כל זה - בפרשת השבוע כמובן.יעקב אבינו מברך את  שני הנכדים שלו ומברך את הצעיר- אפרים- לפני הבכור מנשה ומאז ברכת הבנים היא :

 "יְשִׂמְךָ אֱ-לֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"

בעל הספר "אגרה דכלה" בפירושו על פרשת ויחי מסביר את הסיבה לכך שזו הפכה להיות ברכת הבנים לדורות בכך שכאשר יעקב הקדים את אפרים לפני מנשה, מנשה לא קינא באפרים ואפרים לא התגאה על מנשה.פרגון מלא.

לאורך כל ספר בראשית יש יריבות ועימותים בין אחים - קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו. ואז באים אפרים ומנשה ומגלים לנו שאפשר אחרת, שאפשר לפרגן, אפשר לגלות אחווה ועזרה, בלי לקנא, פשוט לעזור, השלמות שלנו והעוצמה שלנו תלויים בזה. גם במלחמה האחרונה עם ישראל גילה היטב את התכונה הזו של אחווה, עזרה, אנשים ונשים שבישלו והכינו אוכל לחיילים,שלחו להם צ'ופרים מכל הסוגים,  אנשים שהתנדבו בלי סוף, ארגונים של חסד  מכל הסוגים. וגם לא בחירום רק אצל עם ישראל יש ארגון כמו  ידידים שמציל אנשים שנתקעים בדרך עם פנצ'ר או עם מצבר שנגמר וכד'.

זה סוד כוחנו , זה סוד האושר שלנו וזוהי הברכה שלנו: לשאוף תמיד להיות מאוחדים מבפנים כדי להביס כל אויב מבחוץ או כמו ששרו הגששים בשיר "כשיבוא המשיח":

כשיבוא המשיח
אין הוצאות
רק הכנסות
אין ממשלות
אין עוד גבולות
אין מילואים...
אין עברות
אין משטרות
אין ספרדים
אין 'שכנזים
אין עניים
אין עשירים
כל ישראל חברים.

הספד לנונה- לינה טיאנו בת אורו

 נונה יקרה שלנו,

זיכרון ראשון שלי ממך (ומנונו) הוא בפעם הראשונה שהתארחתי אצלכם בבית בת"א, אני וליאת , זוג צעיר לפני חתונה( ולפני האירוסין נדמה לי) ואני זוכר בית נקי ומסודר בצורה יוצאת דופן, אנשים נעימים וטובי לב שמדברים איתי ומתעניינים בי אבל מה שאני הכי זוכר זה דווקא את הבקשה שלכם כשסיימנו את הביקור, ביקשתם אם אני אוכל להתקשר להודיע שהגעתי הביתה בשלום. זה היה פלא בעיניי, בקושי מכירים אותי וכבר דואגים לי כ"כ  זה הזיכרון הראשון והכי חזק והוא אני חושב מה שאפיין אותך יותר מכל ולפני הכל- דאגה לכולם, אכפתיות, התעניינות. לב. לב גדול.

אולי בלי להרגיש ובבלי להתכוון יצא שהשבתי לך  באותו מטבע לדאגה ההיא שלך לשלומי  , כשכבר היית בבית האבות היה לי מנהג בכל יום שישי בערב כשאני עולה אחרי התפילה להגיד שבת שלום להורים של ליאת , ולשאול לשלומך. "מה שלום נונה" שאלה קבועה. כל שבוע. וסבתא מיקי ככה מתארת בכל שבוע- מרגישה טוב, פחות טוב, אוכלת לא אוכלת,מצב רוח כזה, מצב רוח אחר וכו וכו.זה היה מעין טקס קבוע. טקס שלא ימשיך כעת. אפשר לשאול לשלומך בשמים אבל תשובה לא נוכל לקבל.אבל יש משהו אחד שנוכל לדעת בוודאות:

המשנה המפורסמת במסכת סנהדרין , שקוראים אותה בכל שבת בימי ספירת העומר לפני קריאת פרקי אבות, אומרת כך: "כָּל  יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר"( סנהדרין פרק י משנה א).

עולה תמיד השאלה אם לכולם יש חלק לעולם הבא אז איפה האבחנה בין רשעים לצדיקים , בין טובים יותר וטובים פחות? מסביר הרב יהודא ליאון אשכנזי- לכולם יש חלק, אבל לא אותו חלק.לא אותו גודל.חלק. כל אחד והחלק שלו. מרחיב החפץ חיים- כל אחד יש לו מגרש ריק ועליו לעבדו ולטפחו ולשתול בו אילנות טובים של דרך ארץ ופרחים  יפים של מעשים טובים שיתנו ריח טוב, ריח גן עדן.אנחנו בטוחים ויודעים שהחלק שלך נונה לעולם הבא הוא חלק מלא בפרחים ובעצי פרי של מעשים טובים, של דרך ארץ, של מידות טובות.מעשה ידייך להתפאר.

אני חושב שחשבנו שתחיי לנצח. ככה הרי זה הרגיש, שאת עוף החול. לכן הרשנו לעצמנו בליל הסדר האחרון כשנכנסו לרגע אצל שלי עוד לדסקס מתי יסתדר שיבואו כולם לנגן לך בבית האבות אבל גם עכשיו כשאת כבר לא פה את נשארת בלב של כל אחד ואחד. לנצח.

יש לך 5 נכדים ובלי עין הרע כך וכך נינים אבל גם יש לך עוד צאצאים שתאשרי בלד שלהם- חתנים ובעלים של נכדות.כולם צאצאים שלך בדרך זו או אחרת.ואי אפשר לסכם חיים של אדם בכ"כ מעט מילים ובכל זאת בשתי מילים שתלמידו של  רבן יוחנן בן זכאי  היטב להגדיר:

אָמַר לָהֶם( רבן יוחנן זן זכאי) , צְאוּ וּרְאוּ  אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ  הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.(אבות פרק ב, משנה ט).לב טוב. זה מה שהיית וככה אני חושב שראוי לזכור אותך לתמיד.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

ברכה לאבא ולאמא ליומהולדת 70

חלק  א: המספר 70 בתנ"ך ובדברי חז"ל

1.שבעים פנים לתורה:

כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים... הלכות... שמועות... הגדה... תוספות......(אותיות דרבי עקיבא)

2.שבעים אומות העולם:

בְּנֵי יֶפֶת 1. גֹּמֶר 2. וּמָגוֹג 3. וּמָדַי 4. וְיָוָן 5. וְתֻבָל 6. וּמֶשֶׁךְ 7. וְתִירָס 8. אַשְׁכֲּנַז 9. וְרִיפַת 10. וְתֹגַרְמָה 11. אֱלִישָׁה 12. וְתַרְשִׁישׁ 13. כִּתִּים 14. וְדֹדָנִים בְנֵי חָם 1. כּוּשׁ 2. וּמִצְרַיִם 3. וּפוּט 4. וּכְנָעַן 5. סְבָא 6. חֲוִילָה 7. וְסַבְתָּה 8. וְרַעְמָה 9. וְסַבְתְּכָא 10. שְׁבָא 11. וּדְדָן 12. לוּדִים 13. עֲנָמִים 14. לְהָבִים 15. נַפְתֻּחִים 16. פַּתְרֻסִים 17. כַּסְלֻחִים 18. פְּלִשְׁתִּים 19. כַּפְתֹּרִים 20. צִידֹן 21. חֵת 22. יְבוּסִי 23. הָאֱמֹרִי 24. הַגִּרְגָּשִׁי 25. הַחִוִּי 26. הַעַרְקִי 27. הַסִּינִי 28. הָאַרְוָדִי 29. הַצְּמָרִי 30. הַחֲמָתִי בְּנֵי שֵׁם 1. עֵילָם 2. וְאַשּׁוּר 3. וְאַרְפַּכְשַׁד 4. וְלוּד 5. וַאֲרָם 6. עוּץ 7. וְחוּל 8. וְגֶתֶר 9. וָמַשׁ 10. שָׁלַח 11. עֵבֶר 12. פֶּלֶג 13. יָקְטָן 14. אַלְמוֹדָד 15. שָׁלֶף 16. חֲצַרְמָוֶת 17. יָרַח 18. הֲדוֹרָם 19. אוּזָל 20. דִּקְלָה 21. עוֹבָל 22. אֲבִימָאֵל 23. שְׁבָא 24. אוֹפִר 25. חֲוִילָה 26. יוֹבָב (לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: (בראשית י,א-לב)

3.שבעים נפש ירדו למצרים

כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: (בראשית מו,כו-כז)

4.שבעים שמות של הקב"ה:

אל, אלהים, ה' [אדני], אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאין מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד, מסתתר, נורא, נשגב, נצחי, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, נקה, יושב קדם, סלה, סולח, עליון, עופר, עזוז, פודה, פוקד, צור, צבי, צבאות, קרוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף

(בעל הטורים,שם)

5.שבעים שמות של עם ישראל:

וע' שמות של ישראל ואלו הן אשת נעורים, אילי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בני אברהם, בני יצחק, בכור, בחורים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טוביס, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פזורים, צאן, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע''כ ושבעים שמות לירושלים.(בעל הטורים,שם)

6.שבעים שמות לירושלים:

אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו
(אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים)

7.המספר שבעים כסמל לחכמה שלמה בימי המשנה:

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר {יח} אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:(ברכות א,ה)

כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן. וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה : ( ר"ע מברטנורה,שם)

חלק ב: משמעות המספר שבעים:

1.המציאות הסמויה מן העין(70) :70 הוא סוד

מובא בתלמוד: "נכנס יין - יצא סוד" (מסכת עירובין דף ס"ה, א')....

הגימטריה של יין ושל 'סוד' רומזת לדרגה גבוהה ביותר של משמעות פנימית ונסתרת. היין מגלה את האיכות הפנימית, הנסתרת של הענבים. הוא מוציא אותה מן הכח אל הפועל. בתוך הענב היתה טמונה מהות פנימית, נסתרת, אשר לאחר סחיטה ותסיסה לבשה צורת יין. כאשר נכנס היין, יצא הסוד – התגלתה הפנימיות במיטבה.

(ע"פ אתר עולם האותיות)

2.נקודת השיא הפנימית של העשרות :

הכח העליון של העשירייה היסודית של הכללות המאיר על שבעת ימי הבניין (עולת ראייה א,קמב)

3.בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה (אבות ה,כא)

בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה. דִּכְתִיב בְּדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כט) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, וִימֵי חַיָּיו הָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה (ר"ע מברטנורה,שם)

בן שבעים לשיבה פירוש שהוא שלם בימים כי ימי שנותינו שבעים שנה... ופירוש שיבה מלשון שביעה שהוא שבע בימים...ולפיכך מספר זה נקרא שבעה מלשון שביעה שכל אשר הוא שבע הוא שלם (דרך חיים למהר"ל,שם)

4.השלמות המלאה- שלושים + ארבעים:
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה (אבות ה,כא)
השלמות הכוללת (70) היא חיבור של השלמות הגשמית (כח בגיל 30) עם השלמות הרוחנית (בינה בגיל 40)  (ענ"ד)

5.קדושה ברכה וטהרה- מושלמת:
שבע הוא מספר המבטא קדושה ברכה וטהרה ומכאן המספר שבעים הכפלת 7 ב10 מבטא בהכרח ערכים אלו בעוצמה גופנית מושלמת כיון שבני ישראל ירדו למצרים בשבעים נפש הרי שהיגד זה הוא שווה ערך להיגד קהילה קדושה ברוכה וטהורה (נומרולוגיה בראשתית/מאיר בר אילן , ע"מ 39)

6.נקודת המפגש של האלוהי והאנושי:

7 הוא מידתו של האל וברכה וקדושה אופפים אותו...
דומה שחשיבותו של המפסר 10 נובעת מהיותו מספר אנשוי שהרי לכל אדם 10 אצבעות ובהם נהגו לספור כלומר בעוד שה-7 מייצג מידה אלוהית מייצג ה-10 מידה אנושית ונראה כי לא בחינם בחר האל להעניק דברותיו במספר כה אנושי כמו 10.

70 הוא מספר המייצג ברכה קדושה ואלוהות מזה ואנושיות שלמה מזה ביטוי לאיחוד בין האלובי ובים האנושי (נומרולוגיה מקראית/מאיר בר אילן , ע"מ 110-111)

7.שלמות אוניברסלית:
המספר שבעים מייצג שלמות אוניברסלית לכן ירושלים שפונה לכל העולם יש לה שבעים שמות, אומות העולם בבסיסים הם 70 ואפילו עיני העדה- הזקנים והסנהדרין- שאמנם שופטים את עם ישראל אבל מייצגים אותו בתור האור לגויים מניינם 70 (ענ"ד)

חלק ג: גיל שבעים לקימה

1.שבעים לשיבה:

 יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

...הוּא הָיָה אוֹמֵר:בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, 
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, 

בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
(אבות ה,כ-כא)


2.מצוות קימה בפני תלמיד חכם או מי שהוא בגיל שיבה:
ת''ר {ויקרא יט-לב} מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת''ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר {במדבר יא-טז} אספה לי שבעים איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר {משלי ח-כב} ה' קנני ראשית דרכו (קידושין לב,ע"ב)

3.הלכה למעשה- חובה לקום בפני תלמידחכם או בן 70 ומעלה :

מצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפי' אינו רבו, (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו). (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין). וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה, (אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהיה רשע). (ב"י בשם התוספות ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ןר"ן ור"ת):

(שו"ע יו"ד סימן רמד )

4.הטעם למִצְוַת כִּבּוּד חֲכָמִים או מי השגיע לשיבה:

 לְכַבֵּד הַחֲכָמִים וְלָקוּם מִפְּנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) מִפְּנֵי שֵֹיבָה תָּקוּם. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס - מִן קֳדָם דְּסָבַר בְּאוֹרַיְתָא תְּקוּם. וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן פִּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב, ב) אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חָכְמָה, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב הֶחָכָם בִּלְשׁוֹן זָקֵן, הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהַבָּחוּר הֶחָכָם רָאָה בְחָכְמָתוֹ מַה שֶּׁרָאָה הַזָּקֵן בְּרֹב שָׁנָיו:

 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִקַּר הֱיוֹת אָדָם נִבְרָא בָעוֹלָם הוּא מִפְּנֵי הַחָכְמָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בּוֹרְאוֹ, עַל כֵּן רָאוּי לִבְנֵי אָדָם לְכַבֵּד מִי שֶׁהִשִּיג אוֹתָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְעוֹרְרוּ הָאֲחֵרִים עָלֶיהָ. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ פֵּרַשׁ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה בַּגְּמָרָא בְקִדּוּשִׁין שֶׁאֲפִלּוּ זָקֵן אַשְׁמַאי, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם, הוּא בִכְלָל הַמִּצְוָה שֶׁרָאוּי לְכַבְּדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּרֹב שָׁנָיו רָאָה וְהֵבִין קְצָת בְּמַעֲשֵֹי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ רָאוּי לְכָבוֹד, וְהַיְנוּ דְאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁם בְּקִדּוּשִׁין הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין פה, א) בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאִם כֵּן מָנַע עַצְמוֹ מִכָּבוֹד:

(ספר החינוך - מצוה רנז )

5.הנהגה טובה לבן 70 שימחל מידי יום למי שלא עומד בפניו:

אף על פי שאני עם הארץ מכל מקום הנני זקן על כן כל יום הנני אומר שאני מוחל לכל מי אשר לא יעמוד מפני

(ספר הצדיק רבי שלמה, ע"מ קמח, רבי שלמה בלוך מתלמידי החפץ חיים)

חלק ד: גיל 70 לברכת שהחיינו

1.ברכת שהחיינו בגיל 70 וסעודת מצווה שידרשו בה דברי תורה:

מש"כ יום המוגבל לחבורה בכל שנה או סעודת בן שבעים שיש להסתפק אפילו זה הבן שבעים מברך שהחייני /שהחינו/ כי כך נ"ל מ"מ לא יחויב שיהיה סעודות מצוה לכן ראוי לדרוש בהם. 

(שו"ת חוות יאיר סימן ע)

2.לכוון את שהחיינו על בגד או פרי חדש:

כשיגיע לששים או לשבעים, נכון ללבוש בגד חדש, או יקח פרי חדש, ויברך עליו שהחיינו, ויכוין גם על שנותיו

(ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת ראה  אות ט)

ברכה לאמא

 פתיחה: יש אנשים שהם במדרגת חנוכה

האמת שהאדם הוא נקרא מקדש מעט על דרך "ואהיה להם למקדש מעט"( יחזקאל יא, טז) 'להם' ממש רק מדרגות מדרגות יש.

יש מישראל שנקראים שבת ..כך תלמידי חכמים העושים חול שלהם לשבת בעבודות הבורא יתברך...
ויש מהם מדרגות חנוכה שאז מותר בכל מלאכה רק צריך להודות ולהלל לשמו הגדול...

(דברי שמואל, ר' שמואל שמעלקא מניקלשסבורג זיע"א)

1.דמותך אמא הוא כמו הנר- (נר שבת ונר חנוכה"{רש"י} )  תכונתו לעלות-

תכונת הנר שהוא מדליק נרות נוספים מבלי להחסיר משלו דבר- תכונת הנתינה האינסופית ע"פ האמרה " זה נהנה וזה לא חסר" (בבא קמא כ, ע"א ) (ענ"ד)

2.בחנוכה כולם מהדרין מן המהדרין וגם את תמיד מהדרת אחרי הכי טוב שאפשר לתת:

כמה נרות צריך להדליק בחנוכה, אמרו חז"ל (שבת כא:) מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. והיינו, כי מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים. אולם המהדרים במצוה זו, בלילה הראשון מדליקין נר אחד, מכאן ואילך מוסיף נר אחד בכל לילה עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות, ואפילו אם היו בני הבית מרובים לא ידליקו יותר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' תרעא ס"ב). וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד, וכמו שהעיד הרמב"ם. [ילקו"י מועדים עמ' קצה. ומ"ש הט"ז, שזהו חידוש, שהספרדים נהגו בזה כד' התוס' והאשכנזים נהגו כעין דברי הרמב"ם להדליק חנוכיה לכל אחד ואחד, כבר העיר עליו החמד משה, שמנהג הספרדים קדום הוא, ונזכר בדברי הרמב"ם] (קיצור ילקוט יוסף, תרע"א,ד) 


סיום: את תמיד במדרגת מוסיף והולך

 ת''ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב''ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב''ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב''ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב''ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב''ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין (שבת כא,ע"ב)

ברכה להדר גבאי: יום הולדת 40

פתיחה:מה יש בגיל 40 שדווקא בו האדם מגיע לדרגת הבינה המושלמת?

בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה(אבות ה,כא)

חלק א:המספר 40 בגלגוליו עד כה

 1. 40 ימים ליצירת הולד ו-40 שבועות ללידתו:

*המילה ולד והמילה חלב -בגימטריה 40 *
*האישה  מתחילה להיחשב אמא רק מיום 41 וליצרת הולד - גימטריה- אם*

2. 40 ימי המבול- העולם נברא מחדש:

וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָֽיְלָה (בראשית ז,יב)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה( בראשית ח,ו)

3. 40 ימים על הר סיני- העולם הרוחני ומשה רבנו כאדם פרטי- נברא מחדש:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כד,יח)


4. 40 ימים בין ר"ח אלול ליום הכיפורים- ימי מחילה וסליחה- האדם הפרטי נברא מחדש :

ואיכא אסמכתא מקרא:'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים... (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)

5. 40 כסגולה להחזקת הזיכרון:

א.ריש לקיש משנן לימודו 40 פעם כנגד 40 יום של משה בסיני:
כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתני' ארבעין זמנין כנגד מ' יום שניתנה תורה (תענית ח ע"א)

א.רב יצחק שנה מרבי אבהו משהו -40 פעם כדי לשיהיה מונח היטב בכיסו(זכרונו):

אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי א''ל מתניתין מאי א''ל רישא בעוקר וסיפא בטועה תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה (פסחים ע"ב ע"א)

6.חכמי ישראל שיש להם 3 פרקי חיים של 40 שנה:

שִׁשָּׁה זוּגוֹת שְׁנוֹתֵיהֶם שָׁווֹת רִבְקָה וּקְהָת, לֵוִי וְעַמְרָם, יוֹסֵף וִיהוֹשֻׁעַ, שְׁמוּאֵל וּשְׁלֹמֹה, משֶׁה וְהִלֵּל הַזָּקֵן, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא. 

משֶׁה עָשָׂה בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

וּבְמִדְיָן[ובמדבר] אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

וְשִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. 

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עָשָׂה פְּרַגְמַטְיָא אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

וְלָמַד תּוֹרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

שִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.

רַבִּי עֲקִיבָא עָשָׂה בּוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

וְלָמַד תּוֹרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, 

וְשִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.  (בראשית רבא,ק,י)


ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, ובמדין מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס ישראל מ' שנה; רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה;

(ספרי דברים שנ"ז,לג)

חלק ב: סודו של המספר 40 

1.המספר 40 מייצג סיכוי לשינוי -מהפך- מטמורפוזה- לידה מחדש :

בדיבור :המם היא מעבר ממקום למקום כמו מים שאינם עומדים במקום:
המליך אות מ במים וקשר לו כתר ( ספר יצירה אות מם)

במספרים:
המספר 40 מייצג את המטמורפוזה המתרחשת בטבע, בה המציאות עוברת ממצב אחד למצב אחר..40 שנה שהו בני ישראל במדבר וכך הם עברו ממצב של עם עובדים בפרך במצרים לעם חופשי בארצו שלו (נומורלגיה בראשיתית,ע"מ 38, ד"ר מאיר בר אילן)

2.חטא המרגלים מול חטא העגל- 40 שנה הצמיחו דור חדש שאינו תועה לבב והוא יכול לכבוש את הארץ:

אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי(תהילים צ"ה,י)

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות ל"ב,ח)

ארבעים שנה אקוט בדור- שהכעיסוני בדבר המרגלים עד שאמרתי שיהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה. ופירוש אקוט, מן (מזמור קיט, קנח) ראיתי בוגדים וָאֶתְקוֹטָטָה, ענין קטטה בדברי רז"ל. ופירוש בדור, בדור המדבר. אמר, כי כל ארבעים שנה הייתי בקטטה עמהם. ואמר עם תועי לבב הם, אמרתי שתועי לבב הם ולבם לְמֵרָע ולא יאמינו בי. והם לא ידעו דרכי, ולא הכירו כל הַנִּסִּים שעשיתי עמהם ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי, על כן נשבעתי שלא יבואו שם, ומתו במדבר מבן עשרים שנה ומעלה: (רד"ק, שם)

3.שקשורות היטב למספר 40 דרך הלידה- לא חטאו בחטא המרגלים:

ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים  (ל) לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת  (מ) בנות צלפחד לכאן: (רש"י,שם) 

סיום:  האישה- עם בינה יתרה- עולה למדרגה מאוד גבוהה של הכרת המציאות -בגיל 40:

בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה(אבות ה,כא)- היכולת להבין בין מצב למצב, בין מציאות למציאות- נמצא במספר 40.


*חלק מהמקורות בהשראת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן שליט"א

מקץ: יוסף וחנוכה

הקדמה: יוסף- הוא סמל הפכי למתייונים

מצד אחד הוא מתערה במצרים ומקבל שם נוכרי(צפנת פענח) ולכאורה מתנתק מקשרו לעם ישראל
ומצד שני הוא מחבר בסופו של תהליך את בני ישראל ומציל אותם ושומר על זהותו ומחדש חיבורו עימם
יוסף גם שמר על 4 הגזרות של אנטיוכוס ולא נכשל בהם:

1.שמירת שבת:
מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' (במדבר רבה יד,ב)

2.ברית המילה: יוסף התגאה שמירת הברית ומתגלה לאחיו דרכה

והנה עיניכם רואות. בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.):(רש"י,שם)

3.ראש חודש:
חלומו השני של יוסף- שמש וירח ו-11 כוכבים המשתחחוים לו- מרמז על היותו שולט במרכיבי הזמן והם כפופים לו.גאולתו מהבור היתה בראש החודש שהוא גם ראש השנה.(ענ"ד)

א.יוסף מביא את הפרנסה לעולם במצרים ולכן בר"ח מתפללים על הפרנסה :

בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת  תרמ"ד)


ב.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא

(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )

ג.יוסף בחינת ראש חודש:

ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש

(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )

ד.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:

ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:

(אמרי אמת - פרשת תצוה )

ה.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים  ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:

ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו

(מורה נבוכים חלק ג פרק מו)

4.נישואי נוכריות: גזירת ההגמון להיבעל לאישה הבאה להינשא ודרך המתיונים להינשא לנוכריות

יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות  עם נוכרית ונשואה

רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)

5. האדרת שם ה' בעולם:
מקץ- שם אלוקים שגור על פי יוסף:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ

חנוכה: ביקשו להשכיח שם אלוקי ישראל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(בראשית,ב,א)
וחשך-, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (מדרש רבא,ב,ד)

סיום:  

1.היוונים גזרו לכתוב דווקא על קרן השור שאין אלוקי ישראל כי יוסף הוא כביכול סמל להתבוללות והוא נדמה לשור

היוונים רצו דוקא את שיטת יוסף, כי הם חשבו שע"י שעם ישראל יתערב בין הגויים, הם יוכלו לבולל אותם בין האומות. וזהו מה שאמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". "שור" - זה יוסף כמו שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים ל"ג, יז), הם רצו להחזיק בשיטת יוסף ועי"ז עם ישראל יתבולל בין האומות. אמנם, "קרן השור" זהו שופר של תחיה לעם ישראל, אך הם בקשו לטשטש את הזהות המיוחדת של עם ישראל - "ככל העמים בית ישראל", וזהו אין לכם חלק באלוקי ישראל, לא שאין אלוקי ישראל, אלא לעם ישראל אין חלק בו. 
אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות. 

(כתבו לכם על קרן השור,הרב זכריה טובי )

2.עוון מכירת יוסף (גימטריה מלך יון) התעורר בחנוכה:

ויהי מקץ שנתים ימים קץ שם לחושך מרמז על גלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיו ואמרו כתבו לכם על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל ע"פ הגמרא העתיקו בימי תלמי המלך התורה לשבעים לשון כדאיתא במגילה ובפרק שור שנגח כבר שלחה מלכות הרשעה לחכמים כדין שור של וכו' ויתר גוים ראה ז' מצות ויתר ממונן לישראל דבר זה אנו יודעין ואין מודיעין למלכות ז"ש על דין של קרן שור כתבו אין לכם חלק דהיינו דין של קרן בשור תם ומועד אבל שן ורגל מועדין הם מתחלתן או שבימי מלך יון נפרע חטא של יוסף בגי' מל"ך יון ( מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

אחרית דבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)

בזה תשכיל ותבין, בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף (כנ"ל ב' משיחין), להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישראל), גשנ"ה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה) ראשי תיבות ג'ופניי ש'כליי נ'פשיי ה'כל, הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והיא נגדיית לנפש הכוללת, ועל כן מתנגדת לגוף ולנפש ולשכל וכאמור לעיל, וביטול כולם יהיה בשלימות על ידי משי"ח בגימ' גשנ"ה, ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות, ואז יהיה במהרה בימינו הוי"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, על כן הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך גם כן בגימ' משי"ח כנ"ל, הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף, סוד תרין משיחין סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי"ה אחד ושמו אחד, וזה יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו'^*.

(בני יששכר, מאמרי חודש כסלו טבת, כה)