חיי שרה : החיים שלפני ואחרי

לע"נ יזהר בן חוה

פתיחה: מדוע פרשת קבורתה של שרה נקראת חיי שרה ומדוע לא נקראה הפרשה חיי אברהם והרי גם מיתתו מוזכרת בפרשה?

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה(בראשית כג,א)

פתח דבר: יסוד הבנת פטירתה של שרה נמצא בפסוק זה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

הקדמה: שני חיי שרה

1.פרשה שהמילה הנגדית- מוות - מופיעה בשמה: אחרי מות-אדם ללא זרע אחריו חשוב כמת

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ: (ויקרא טז,א)
שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה  (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)

2.שרה חיה "ויהיו" שנים:

ועוד על דרך המדרש שני חיי שרה כמנין ויהיו, שלושים ושבע, כי מיום שנולד יצחק עד יום העקידה שלושים ושבע שנה היו, והם היו עיקר חייה של שרה, כי קודם לכן לא היה לה בן, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, ולכך יאמר ויהיו חיי שרה כי עיקר החיים שלה כמספר ויהיו, אבל שני חיי שרה כלומר כל השנים שחיתה מאה עשרים ושבע שנה היו (רבנו בחיי על בראשית פרק כג פסוק א )

3.פרשה נוספת שעוסקת בפטירה אבל נקראת על שם החיים- ויחי:

ויחי יעקב בארץ - שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים (בעל הטורים בראשית מח,לח)

4.החיים שלפני והחיים שאחרי: 
ישנם שני חיי שרה, החיים שלה במשך 127 שנים והחיים שלה אחרי שנפטרה (ע"פ הרב אורי שרקי)

5. יצחק ורבקה מגולמים בתוך שרה- עוד  לפני שינוי שמה:.
שרי, לפני שינוי שמה כבר אוגרת בתוכה את שרה, רבקה ויצחק(ראשי תיבות שר"י) ומכאן נקודת החיבור של שרה עם בנה וכלתה (ענ"ד)


חלק א: שרה ויצחק

1.הבן "בונה" את אביו:

א1.בנים סימן לחיים:
א''ר יוחנן :יעקב אבינו לא מת. א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א''ל: מקרא אני דורש, שנאמר: {ירמיה ל-י} "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו :מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים (תענית ה,ע"ב)

א2.מדוע דווקא ביעקב נאמר שלא מת ולא באברהם או יצחק?

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)

ב.בנים צדיקים מחיים את הוריהם:
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ -יְ-ה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-ה-וָ-ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:(בראשית יח,יט)

למען הביא. כך הוא מצוה לבניו, שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת (רש"י,שם)

ג. למה צחקה שרה? חששה מפני ישמעאל

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה (ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳). ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)


ד.שרה מסרה נפשה כדי להציל את יצחק: עקידת צחוקה של שרה

"ותמת שרה" (כג, ב)

ידועים דברי חז"ל (תנחומא וירא אות כג, ובקיצור בבראשית רבה פרשה נח, ה) המובאים ברש"י כאן, שנשמתה של שרה פרחה ממנה כשאמר לה השטן שיצחק נעקד. וכל המפרשים שואלים, מדוע פרחה נשמתה, הרי באמת לא נפגע יצחק בכלל מהעקדה? ואמנם המדרש אומר שלא הספיק השטן לספר את הסוף, שיצחק ניצל, אבל הרי הוא סיפר לה רק שהוא נעקד, ולא אמר לה שנשחט, ומה יש לה להתרגש מזה כל כך?

אפשר לפרש, שה' ציווה על אברהם להעלות את יצחק לעולה, כדי לכפר על כך ששרה לא האמינה להבטחת ה' שהיא תלד בן לזקנתה. שרה שמעה מהשטן על העקידה בשעת מעשה, עוד לפני שקרא המלאך לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" (כב, יב), והיא מסרה את נשמתה כדי למנוע את מות יצחק.

(ע"פ אבי רבינוביץ, אתר חידוש)


ה.השטן צחק על שרה בעקידה מידה כנגד מידה לצחוקה (המעושה) שלה בבשורת לידת יצחק:

מדה במדה לא בטלה. ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה (בראשית יח טו), לפי שכיזבה ע"י יצחק, לפיכך מתה ע"י יצחק בעקידתו (ספר חסידים - סימן ריז )

חלק ב: שרה ורבקה: 

1.רבקה מיועדת למלא את תפקידה של שרה וכך תבטל את זקנותו של אברהם:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי יקר,שם)

ב.על הזריזות:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת (בראשית יח,ו)

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,כ)

2.הכח הנבואי הדומיננטי:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי  גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(בראשית כה,כג)

3. צניעות משותפת:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ(בראשית יב,יא)

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה.(רש"י,שם)

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:(בראשית כד,סה)

4.נידה,חלה והדלקת הנר:

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר( שבת,פרק ב,משנה א)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ (אונקלוס,שם)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת   שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,   ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה  קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. (בראשית רבא,ס,טז)

5. רבקה זהה לדמותה של שרה!

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. הָאֹהֱלָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ! מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? שֶׁחָזְרָה לְשָׁם הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמֶּנָּה הַשְּׁכִינָה, וְנֵר הָיָה דוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה מֵאִיר אֶת כָּל אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. אַחַר שֶׁמֵּתָה, כָּבָה אוֹתוֹ הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה, חָזְרָה הַשְּׁכִינָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר. שָׂרָה אִמּוֹ - שֶׁדָּמְתָה לְשָׂרָה בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

6.רבקה- גלגולה של שרה:

א.נולדה סמוך לפטירתה של שרה:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:  אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:  וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:  וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:(בראשית כב,כ-כג)

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ה), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְּשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.... אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(ב"ר,נח,א)

ב.רבקה היא ה"עדנה" של שרה:

 עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה 

ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק "אחרי" אמו • אפשר לפרש הכונה דהנה יצחק הצדיק היה מצער עצמו כל ימיו על דבר זה שאמרה אמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" שנראה מלשון זה שהיתה מסתפקת ח"ו ביכולת ה'

אבל עתה כשראה שרבקה היא שרה אמו [כדאיתא בספרי ח"ן שנשמת שרה נתגלגלה ברבקה] • מעתה ידע שכוונת הפסוק "אחרי בלותי היתה לי עדנה"  הוא כפשוטו ובניחותא, ולא בדרך בתמיה שרוח ר׳ דיבר בה שנשמתה תתגלגל ברבקה • וזהו אחרי בלותי אחר מיתתי תהיה לי עדנה תרגומו עולימו . וזהו וינחם יצחק אחרי אמו, שלא נצטער עוד עבורה  (אבקת רוכל,ליכטנשטיין,פרק י,שאלה קג)

סיום: יצחק ורבקה ממשיכים את מפעל חייה הרוחני  של שרה גם אחרי מותה הגופני

רבקה ויצחק - כבר בקרבה של שרה:

תחילתו של הפסוק ״אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן” היא “ותצחק שרה בקרבה”. כבר מתחילת הפסוק מתגלה לנו המשכו של עם ישראל. ותצחק לשון יצחק, בקרבה אותיות רבקה (ע"פ הרבי מלובביץ')

שרה צוחקת ומבינה שגם כאשר תגיע ל"בקברה" (אותיות בקרבה- יש מי שימשיך אותה- יצחק ורבקה (ענ"ד)

דווקא לאחר פטירתה של שרה,כאשר יצחק ורבקה ממשיכים את חייה ועוסקים באותם העניינים שהיא עסקה בהם- תתגלה לעין כל באופן מוחלט שחיי שרה הם חיים אמיתיים ונצחיים.וזו הסיבה לכך שהפרשה העוסקת  בפטירת שרה ובזמן שלאחריה נקראת בשם "חיי שרה" (ליקוטי שיחות חלק טו,ע"מ 145)